החלטה בתיק בש"פ 11001/05

א.         ביום 23.6.04 הוגש נגד המשיבים כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו מיוחסות להם ולאדם נוסף עבירות רצח, הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, נסיונות לרצח ופציעה בנסיבות מחמירות - לא לכולם כל העבירות - אשר נעברו כנטען כחלק מאירועי "חיסול חשבונות" בעולם התחתון; זאת - בעקבות החלטת המשיבים לנקום את מותו של חנניה אוחנה, אחיהם של המשיבים 2-1. פרטיה הסבוכים של הפרשה נדונו בהחלטות רבות של בית משפט זה, ואין צורך לחזור ולפרטן (ראו בין היתר בש"פ 10734/04 אוחנה נ' מדינת ישראל (השופט לוי); בש"פ 1813/05 אוחנה נ' מדינת ישראל (השופטת פרוקצ'יה); בש"פ 2542/05 מדינת ישראל נ' אוחנה (השופט לוי); בש"פ 4041/05 מדינת ישראל נ' אוחנה; בש"פ 5279/05 מדינת ישראל נ' אוחנה (השופטת נאור); בש"פ 8026/05 מדינת ישראל נ' אוחנה (השופטת ביניש)). כעת מבקשת המדינה להאריך בפעם החמישית את מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים.

ב.         לא למותר להזכיר, כי כאמור ביום 23.6.04 הוגש כתב האישום והמשיבים נעצרו עד לתום ההליכים (החלטה מיום 27.9.04). ברם, דיון הראיות הראשון נקבע רק בחודש נובמבר 2005, כשישה עשר חודשים לאחר המעצר. כבר בהארכת המעצר הראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי  קבע השופט לוי "זו תוצאה שאיני יכול להשלים עמה, ולו מן הטעם הפשוט שהיא נוגדת את הוראת המחוקק, כפי שמצאה ביטוי בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. נהיר לי כי דחייה זו מקורה במצוקה בה מצוי בית המשפט המחוזי בתל - אביב, ועל כן, אם קצרה ידו מלהושיע, על הממונים על מערכת בתי המשפט לתת את דעתם למצב שנוצר ולהציע פתרון" (בש"פ 2542/05). כדי לאפשר למדינה לכלכל את צעדיה הוארך מעצר המשיבים בארבעים וחמישה ימים. באת כוח המדינה צרפה לתיק תכתובות מהן עולה כי בעקבות החלטה זו פנה פרקליט המדינה למנהל בתי המשפט, ונענה כי לאחר יום 19.5.05 ייקבע בבית המשפט המחוזי בתל אביב מותב נוסף שידון בתיקי פשיעה חמורה. ביום 8.5.05 נערך בפני דיון בו ביקשה המדינה הארכת מעצר בתשעים ימים נוספים. נטען כי הוספת המותב תביא להחשת הדיונים. בהחלטתי מיום 16.5.05 התייחסתי לפרק הזמן הממושך בו המתינו המשיבים למשפטם שבושש להחל, וקבעתי כי יש לשקול את שחרורו של אחד הנאשמים, ולימים אכן שוחרר לחלופה. הוזכר גם כי חלקו של המשיב 4 קל משל האחרים, אך לא נמצא מקום לשחרורו לחלופה, אף נוכח עברו. נקבע כי יש להאריך את מעצרם של כל המשיבים בשלושים ימים נוספים. ביום 8.6.05 דנה השופטת נאור בבקשה שלישית לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בהחלטתה ביקשה השופטת את התייחסות נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, והוא מסר כי נוספו שבעה מועדים נוספים בחודשים יולי - ספטמבר 2005, ושנקבעו 55 ישיבות החל מחודש נובמבר. בסופו של דבר נענתה השופטת נאור לבקשה, והאריכה את מעצרם של המשיבים בתשעים יום, תוך ציון כי "יש הכרח "לעבות" את מועדי שמיעת הראיות". ביום 5.9.05 דנה השופטת ביניש בבקשה רביעית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בהחלטתה נקבע:

"אכן, כפי שבית משפט זה  ציין לא אחת, אף בפרשיות החמורות ביותר יש בחלוף הזמן כדי לשנות את נקודת האיזון בין האינטרסים המוטלים על הכף וכדי להצדיק בחינה מחודשת של שאלת המשך הארכת המעצר; אולם, בנסיבות העניין שלפניי שוכנעתי כי עניינם של כלל המשיבים - ובכלל זה עניינו של המשיב 4, אשר דומה כי רמת מסוכנותו אינה זהה למסוכנותם של המשיבים האחרים - עדיין לא הגיע לאותו שלב קריטי שבו משתנה נקודת האיזון כאמור" (בש"פ 8026/05).

בתקופת ההארכה האחרונה  נערכו 12 ישיבות בית המשפט, נשמעו עדים רבים ונקבעו שבעה מועדים נוספים בינואר ובאפריל 2006.

ג.          (1) בדיון נמסר מטעם המדינה, כי עומדת להיות מוגשת - ובינתיים אף הוגשה ביום 7.12.05, כנמסר - עתירת המדינה (בג"צ 11339/05) לביטול הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל פ"ד ל (2) 477). ובדעת המדינה לבקש החשת הדיון בה. לפיכך ניתן להאריך את המעצר לשיטת המדינה לתקופה קצובה, קצרה יחסית, כיוון שבטרם יעיד העד המרכזי סנקר, העומד עצמו לדין, שעדותו קשורה להלכת קינזי, יש מקום עדיין לכשמונה ישיבות של עדויות מתוך רשימת העדים, שלאחריהן תלוי ההמשך בעדותו של סנקר. לשיטתה של באת כוח המדינה, הארכה קצובה כאמור תאפשר לבית המשפט להחליט באורח מושכל באשר להמשך, שכן מן המועד שבו יוכל סנקר להעיד ישתנה המצב בקשר לקצב המשפט באופן ברור. לטענת התביעה, יסתיים הליך הזוטא במשפט של סנקר עצמו במהלך ינואר-פברואר 2006. באת כוח המדינה הציעה אף להגיע להסכמה על הארכה קצרה יחסית.

          (2) עו"ד פלדמן, בא כוח המשיב 1, ציין כי "החטא הקדמון" היה בכך שלא הוחל במשפט במועדו; העדויות הנשמעות כרגע אין להן דבר עם אשמת הנאשמים; היחיד המפליל אותם הוא סנקר, ואם לא יעיד ייעצר המשפט לזמן רב, שכן מצוי הוא בשלב מוקדם ביותר. לדעת עו"ד פלדמן אין סיכוי שמשפטו של סנקר עצמו יסתיים בפחות משנה; העדים במשפטו ייחקרו זמן רב, גם אם יפסיד סנקר במשפט הזוטא ימשיך להיאבק, וכלל ההליך במשפט נשוא ענייננו עלול  להתארך אולי לשלוש שנים.  המצב הוא איפוא מעגל קסמים, שעה שכל שופט המאריך את המעצר לפי סעיף 62 עושה כן כ"מושך שיק" לחובת השופט הבא. המשמעות היא כי עוד תקופה ממושכת ימשיכו המשיבים להמתין להזדמנות להתעמת עם הראיות גופן.

          (3) עו"ד וישניא, בא כוח המשיב 2, טען כי התביעה ממשיכה להחזיק בחבל בשני קצותיו; הסיכוי לסיומו הקרוב של משפט סנקר קטן, ואנו מצויים זמן רב לאחר תשעה החודשים. לפיכך ביקש לקבוע לשולחו תנאי שחרור.

          (4) עו"ד בר-ציון, באת כוח משיב 3, ציינה כי עמדתה המהותית של המדינה מקוממת; הצפי להמשך כולו ספקולטיבי, ויש איפוא לשחרר את המשיבים לפיקוח הדוק וערבויות.

          (5) עו"ד ברקי, בא כוח משיב 4, ביקש להבחין בין שולחו למשיבים האחרים, כיוון שלשיטתו אין הוא מצוי ב"מעגל האשמה"; אף לשיטת סנקר לא ידע משיב זה על הפשע, לא נטל חלק פיסי בו, לא היה בזירה, לא סייע בהימלטות ולא תרם במעשיו, אלא נקלע במקום מרצונו להשתתף באפיזודה; מסוכנותו, גם לשיטת בית המשפט, אינה כשל האחרים, ועברו הפלילי קלוש. יצוין כי לשיטת באת כוח המדינה אכן משיב זה חלקו הפורמלי קטן יותר, אך מסוכנותו עודנה גבוהה. עוד יצוין, כי השופטת ביניש כללה משיב זה, אף שציינה כי רמת מסוכנותו אינה זהה לשל האחרים, בתוך המשיבים בהארכה הקודמת בתשעים יום.

            (6)  אין חולק כי העבירות נשוא פרשה זאת הן מהחמורות בספר החוקים, ודומה גם כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. השאלה המונחת לפתחנו עתה היא האם על אף מסוכנותם המוכחת של המשיבים מטה המעצר הממושך את נקודת האיזון לטובת שקילתן של  חלופות מעצר. נאשם נוסף באותו כתב אישום, שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים (בש"פ 4041/05 מדינת ישראל נ' אוחנה; בש"פ 5546/05 מדינת ישראל נ' דוד עקיבא(השופטת נאור)).

ד.         (1) מאז החלו ההוכחות מתנהל המשפט כסדרו. ואולם, אפשרות הדחיה "כל עוד לא הוחל בגביית ראיות", לפי סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 לא נועדה על פניה למצבים בהם מצויים הנאשמים במעצר, והרציפות בשמיעת ראיות ספק אם הושגה בישראל כל עיקר. ניהולו הסדיר של המשפט כיום "מפצה" רק חלקית על תקופת המעצר בה ציפו המשיבים לתחילת המשפט, ואתגר סעיף 61 לחוק המעצרים לא נשתנה. ברם, בנידון דידן נוכח המסוכנות החמורה - לשון המעטה - הבאה לידי ביטוי בסעיפי האישום, יש מקום בשלב זה להמשך המעצר, קרי להארכה לפי סעיף 62; ואולם, ראוי להם לשאלת הלכת קינזי וליישומה בתיק דנא להתברר, ולא אמנע מלהזכיר כי בית משפט זה, בהקשר סעיף 62, נתקל ב"מחסומי קינזי" לא אחת, ומעצרים ממושכים בשל המתנה "קינזית" דומה שאינם נדירים ביותר.

ו.          בנסיבות, ולאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים ולהצעת המדינה, ואף שיש צורך באופטימיות רבה באשר למצב שנוצר, החלטתי להאריך את המעצר בארבעים וחמישה יום מ- 4.12.05 בתקווה להבהרת התמונה. איני מוסיף בנידון דידן לעת הזאת את הנוסחה המקובלת "או עד למתן פסק דין". עלי להוסיף באשר למשיב 4:  כזכור נקבע בהחלטות קודמות כי המעשים המיוחסים לו קלים מהמעשים המיוחסים לשאר המשיבים, אף כי יחסית בלבד - פשיטא כי אין הם קלים לעצמם. המשיב 4 אמנם לא לחץ על ההדק, אך היה שותף מודע לקנוניית ההתנקשויות, והמיוחס לו באישום הראשון וכן באישום החמישי, בהובלה, באספקת נשק ועוד רחוק מלהיות קל כשלעצמו; העבירות הנוכחיות גם באו בשעה שמאסר על תנאי היה תלוי ועומד כנגדו, ובעברו נדון על עבירות של סחיטה באיומים, שימוש ברכב ללא רשות  (גניבת רכב), פריצה והפרעת שוטר במילוי תפקידו, וריצה מאסר בפועל. יהיה מקום להידרש לעניינו בתיק דנא,  משעה שתתבהר התמונה בעניין סנקר, תוך בדיקתה של נקודת האיזון אל מול משך ההליכים, ואיני קובע מסמרות.

ז.        אשר על כן מעצרם של המשיבים מוארך בארבעים וחמישה יום החל מ-4.12.05.

ח.        אחר הדברים האלה, ובטרם נחתמה ההחלטה, קראתי את החלטתה של חברתי השופטת ביניש בבש"פ 11338/05 מדינת ישראל נ' ז'אנו. סבורני כי אם יחליט נשיא בית המשפט על הרכב מורחב בעתירה בעניין הלכת קינזי ובתיק ההוא, הדעת נותנת כי ישקול אף צירופו של תיק זה על המשתמע.

           ניתנה היום, י"ז בכסלו תשס"ו (18.12.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: